<h1>ספר החינוך מצוה ס"ג</h1>
<h2>דף נט:</h2>
שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים והוא אחד מן האומות שנתגייר ונכנס בדתינו, שאסור לנו לבזותו אפילו בדברים, שנאמר [שמות כ"ב] וגר לא תונה. ואף על פי שאנו מוזהרים בזה בישראל, וזה כיון שנכנס בדתינו הרי הוא כישראל, הוסיף הכתוב לנו אזהרה בו, וגם נכפלה האזהרה עליו דכתיב [ויקרא י"ט] לא (תוננו) [תונו אותו] פעם אחרת, לפי שענין ההונאה אליו קרובה יותר מבישראל, כי הישראל יש לו גואלים שתובעין עלבונו. ועוד טעם אחר בו, שיש חשש בו שלא יחזור לסורו מכעס הבזיונות. ואמרו בסיפרא [ויקרא שם] שלא תאמר לו אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו נכנסת תחת כנפי השכינה. משרשי המצוה, מלבד מה שכתבנו, כדי לכוף את יצרנו לעולם לבל נעשה כל אשר נמצא בכחינו לעשות לרעה. על כן הזהירתנו בזה האיש שהוא בינינו בלי עוזר וסומך ויש כח ביד כל אחד ואחד ממנו עם אוהביו עליו לבל נעביר עליו את הדרך כלל אפילו בדברים כאילו הוא כאחד ממנו, ומתוך גדרים כאלו נקנה נפש יקרה ומסולסלת ומעוטרת המדות הראויה לקבלת הטוב, ויושלם בנו חפץ השם שחפץ להטיב. דיני המצוה כגון רוב האזהרות שהזהירונו זכרונם לברכה עליו והודיעונו להזהירנו עוד בדבר שבעשרים וארבע מקומות הזהירה התורה עליו, וכתבו גם כן לחזוק המצוה שבאותו לשון שנצטוינו באהבת המקום נצטוינו באהבת הגר, שבאהבת המקום כתיב [דברים ו'] ואהבת את יי, ובגר כתיב [שם י'] ואהבתם את הגר. והרבה דברים כאלו במדרשים ובקצת מקומות בתלמוד. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות. ועובר עליה ובזהו עבר על לאו, ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה.
